החלטה בתיק ת"א 1873-05

1.         עניינה של החלטה זו בחלוקת הכספים שנותרו בידי כונס הנכסים, אשר הועברו לידיו עקב מכירת הדירה ברחוב מעול הצבעוני 6/1, מגדל העמק (להלן "הדירה"). השתלשלות העניינים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסקי הדין וההחלטות שניתנו במהלך השנים על ידי הערכאות השונות שדנו בסכסוך מתמשך זה, תוביל ישירות לתוצאה המתבקשת.

2.         עיקרי הדברים פורטו באופן בהיר וברור בפסק דינו של כבוד השופט טובי אמיר בת.א.  21142/06 מיום 10.3.2011,  ואחזור עליהם בקצרה.

3.         ביום 2.7.1996 רכשו הזוג קושניר (להלן "קושניר"), במשותף עם בתם (להלן "זינאידה") וחתנם - (הנתבע, להלן "איליה"), את דירת המגורים וכל אחד מהם החזיק ב - 25% מהזכויות בה. הדירה נרכשה על ידם באמצעות משכנתא שנטלו מבנק טפחות.

4.         במהלך שנת 1997 נכרת הסכם בין אליה לבין המנוח פוקס קלמן (להלן "פוקס"), מורישו של אוסטורובסקי ויאציסלב (להלן "אוסטרובסקי") לפיו, התחייב אליה לבנות עבור פוקס על גג הקומה שניה של הדירה במגדל העמק, דירה בת שלושה חדרים, בתמורה ל - 75,000 דולר. איליה התחייב לבנות את הדירה החדשה בתוך שלושה חדשים מעת קבלת היתר בניה ואשר כי הוא בעליה של הקומה השניה. פוקס שלם לאיליה את מלוא התמורה על פי ההסכם הנ"ל.

5.         בהמשך, נחלקו הצדדים בדבר יישומו ופרשנותו של ההסכם ובעקבות זאת, הגיש פוקס תביעה כנגד איליה, שהתבררה בפני כבוד השופט סוקול במסגרת ת.א. 5304/98 בבית משפט השלום בחיפה. בפסק דינו מיום 7.3.2002 קבע כבוד השופט סוקול, בין היתר, כי כוונת הצדדים היתה להקנות לפוקס זכות קניינית בקומה השניה. ולכן, הורה להעביר מחצית מזכויות הדירה על שמו של פוקס ומינה את עו"ד בנימין קצוב ככונס נכסים לשם ביצוע הוראות פסק הדין.

6.         פוקס ערער על פסק הדין הנ"ל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ע"א 2350/02 וטען, בין היתר, כי הוא זכאי לכך שהדירה שרכש תרשם על שמו בלשכת רישום המקרקעין, כיחידה נפרדת, וכי הפסיקה של בית משפט השלום לעניין החיוב בחתימה על הסכם שיתוף, אין בה כדי לקיים את ההסכם בין הצדדים.

            בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 1.9.2003, כי פסק הדין  אינו בר ביצוע, בהעדר אפשרות לרישום נפרד של שתי היחידות. לאחר שנתח את מערכת היחסים בין הצדדים וכוונותיהם ומאחר ושני הצדדים ביקשו למעשה לבטל את ההסכם, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול ההסכם שנכרת בין הצדדים. בד בבד, הורה בית המשפט המחוזי לאיליה להחזיר לידי פוקס, במעמד פינוי הדירה, את הסך של 75,380 דולר שזה שילם לידו. עוד נקבע, כי על פוקס לסלק ידו מהדירה תוך 90 יום מהיום שבו יפקיד איליה את סכום ההשבה בחשבון נאמנות וכי במידה וסכום זה לא יופקד, אזי הכונס שמונה על ידי בית משפט השלום, יהיה מוסמך למכור את הנכס כולו ומתוך התמורה לשלם לפוקס את המגיע לו, במעמד פינוי הדירה על ידו.

            פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי החזיר, למעשה, את המצב לקדמותו, דהיינו - כל אחד מבעלי הזכויות הרשומות בדירה (הזוג קושניר, זינאידה ואיליה), החזיק ב - 25% מהזכויות בדירה.

7.         מאחר וכונס הנכסים לא מלא אחר הוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מינה תחתיו בית משפט השלום (כב' השופט אליקים) את עו"ד מאגד חטיב (להלן "כונס הנכסים"), לצורך ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

8.         בין לבין, התברר כי בנק טפחות פתח בהליכים למימוש המשכון שהוטל על הדירה, עקב אי עמידה בסילוק חוב הלוואת המשכנתא שניתנה לבעלי הזכיות בנכס. במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לצורך מימוש המשכון, מונה עו"ד שרם ככונס נכסים והוא מכר את הדירה. לאחר שסולק החוב כלפי בנק טפחות, נותרה בידי עו"ד שרם יתרת כספים וזו הועברה לידיו הנאמנות של כונס הנכסים, בהתאם להחלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 29.3.2006. במסגרת החלטה זו, הורה ראש ההוצאה לפועל לכונס הנכסים, לדווח לבית המשפט, כי איליה הינו הבעלים של 25% בלבד מהזכויות בדירה וכי ישנם שלושה שותפים נוספים בעלי זכויות שוות. בעקבות החלטה זו, העביר עו"ד שרם ביום 3.9.2006 לידי כונס הנכסים סך של 103,364 ש"ח.

9.         קושניר פנו לבית משפט השלום (בתיק דנן), על מנת שיורה לכונס להעביר לכל אחד מהם 25% מהסכום שבידיו. בהחלטתו מיום 10.9.2006 דחה כבוד השופט אליקים את הבקשה וקבע כי קושניר לא היו צד להליכים שקדמו למינויו של הכונס וככל שהם סבורים כי יש להם זכויות כלשהן, עליהם להוכיח טענותיהם בהליך נפרד. עוד ציין כבוד השופט אליקים בהחלטתו, כי במהלך המשפט שהתנהל בין איליה לפוקס בפני כבוד השופט סוקול, העיד מר קושניר, כך שהיה מודע היטב להליך ולא היתה כל מניע מצידו להביע עמדתו כבר באותו שלב של ההליך.

10.        קושניר הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הנ"ל מיום 10.9.2006, אשר נדונה במסגרת בר"ע 882/06. בפסק דינה מיום 23.2.2007, החליטה כבוד השופטת בר זיו ליתן לקושניר רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה. לגופו של עניין, הורתה כבוד השופטת בר זיו על החזרת הדיון לבית משפט השלום, על מנת שיקבע את אופן חלוקת יתרת כספי התמורה, לאחר דיון בזכויותיהם של קושניר בדירה. כבוד השופטת בר זיו ציינה בפסק דינה (סעיף 9 לפסק הדין) כי מהמסמכים שהוצגו עולה, כי קושניר היו רשומים כחוכרים של מחצית הזכויות בדירה וכי עו"ד שרם מכר את הדירה בהוצאה לפועל, על ידי כל ארבעת בעלי הזכויות בדירה - הזוג קושניר, איליה ואישתו (זינאידה). בנסיבות אלו, זכאי כל אחד מבעלי הזכויות לחלק היחסי מתמורת מכירתה. כב' השופטת בר זיו הוסיפה כי היא ערה לעובדה שלכאורה, מהמסמכים שעמדו בפניה, עולה כי קושניר העבירו את זכויותיהם בדירה לאיליה ואשתו (זינאידה - א.ר.) אך סוגיה זו צריכה להתברר, בין במסגרת הליך בפני בית משפט קמא ובין בדרך אחרת. עוד הוסיפה כבוד השופטת בר זיו, כי לא תוכל להימנע מלהעיר כי היא מסכימה לטענת אוסטרובסקי והכונס לפיה, עולה לכאורה כי קושניר עושים יד אחת עם איליה לסיכול פסק הדין וכי הם היו מודעים להליכים בין פוקס לאיליה והגישו בקשתם רק לאחר שכל הניסיונות שעשה איליה לסכל את פסק הדין לא צלחו. בסיכומו של פסק הדין, הורתה כבוד השופטת בר זיו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שיקבע את אופן חלוקת יתרת כספי התמורה לאחר דיון בזכויות קושניר בדירה.

11.        עוד בטרם ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבר"ע 882/06 הנ"ל, הגישו קושניר תביעה למתן פסק הצהרתי אשר נדונה  בת.א.  21142/06 בפני כבוד השופט טובי. במסגרת תובענה זו, עתרו קושניר להצהיר כי הם זכאים למחצית (25% כל אחד) מיתרת כספי התמורה שנתקבלו ממכירת הדירה, ואשר מופקדים בידי הכונס. בנוסף, העלו קושניר טענות כנגד התנהלותו של הכונס, אשר לא הודיע לכל בעלי הזכויות בנכס, כיצד בכוונתו לנקוט במימוש פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי וכי היה עליו לפנות לבית המשפט ולבקש הוראות לגבי חלוקת הכספים. ביום 11.9.2007 הגיש אוסטרובסקי תביעה שכנגד, במסגרתה עתר לחייב את קושניר וזינאידה לשלם לידו סך של 386,126 ש"ח בטענה כי מתוך התמורה ששלם פוקס לאיליה בגין הדירה, סילקו קושניר את ההלוואה המובטחת במשכנתא שנטלו לצורך רכישת חלקם בדירה. באשר לתביעה כנגד זינאידה, טען אוסטרובסקי כי לצורך פרעון חובם של איליב וזינאידה, מימש הבנק את כל הדירה, לרבות חלקו של פוקס.

12.        בפסק דינו מיום 10.3.2011 דחה כבוד השופט טובי הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד. בית המשפט קבע בפסק דינו הנ"ל כי עוד ביום 8.4.1997 העבירו הזוג קושניר לבתם זינאידה ולאיליה חתנם במתנה וללא כל תמורה, את מלוא זכויותיהם בדירה. בית המשפט קבע, אפוא, כי במועד מימושה של הדירה על ידי בנק טפחות, לא נותרו לקושניר כל זכויות בה ולכן, הם אינם זכאים לכל חלק מתוך הכספים המופקדים בידי כונס הנכסים. מנגד, דחה כאמור בית המשפט גם את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי אוסטרובסקי. ערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין הנ"ל נדחו הדדית, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 38967-04-11 מיום 15.11.2011.

13.        מפסקי הדין וההחלטות השונות שפורטו באריכות לעיל, עולות המסקנות הבאות, שיש בהם כדי להכריע את אופן חלוקת הכספים שבידי כונס הנכסים:

א.         מלכתחילה, נרכשו הזכויות בדירה ביום 2.7.1996 על ידי הזוג קושניר,  במשותף עם בתם זינאידה וחתנם איליה וכל אחד מהם החזיק ב - 25% מהזכויות בה. הדירה נרכשה על ידם באמצעות משכנתא שנטלו מבנק טפחות.

ב.         פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בע"א 2350/02 בטל את ההסכם שנכרת בין אליה לבין המנוח פוקס, מורישו של אוסטרובסקי והחזיר, למעשה, את המצב לקדמותו, דהיינו - כל אחד מבעלי הזכויות בדירה (הזוג קושניר, זינאידה ואיליה), החזיק 25% מהזכויות בדירה.

ג.          ביום 8.4.1997 העבירו הזוג קושניר לבתם זינאידה ולאיליה חתנם במתנה וללא כל תמורה, את מלוא זכויותיהם בדירה (העברת הזכויות לא נרשמה). לפיכך, ועל פי בית פסק דינו של כבוד השופט טובי בת.א. 21142/06, במועד מימושה של הדירה על ידי בנק טפחות, לא נותרו לקושניר זכויות בה ולכן, הם אינם זכאים לחלק כלשהו מתוך הכספים המופקדים בידי כונס הנכסים.

ד.         עו"ד שרם מכר את הדירה בהוצאה לפועל, על ידי כל ארבעת בעלי הזכויות בדירה - הזוג קושניר, איליה ואישתו (זינאידה), שהיו רשומים באותה עת כחוכרים של הזכויות בדירה. בנסיבות אלו זכאי כל אחד מבעלי הזכויות לחלק היחסי מתמורת מכירתה. עם זאת, מאחר והזוג קושניר העבירו כאמור את מלוא זכויותיהם בדירה לבתם זינאידה ולאיליה חתנם, כבר ביום 8.4.1997, הרי שזינאידה ואיליה החזיקו באותה ב - 50% מהזכויות בדירה באותה עת.